סיפור של עולים פשוטים שלמדו עם השנים להתיידד עם האדמה, לקבל את תהפוכות מזג האויר, ליצור יש מאין , לחיות את הרגע עם כל מה שהוא מביא איתו ו להודות להאמין לפרוח ולהפריח.
בתחילת שנות ה-70
נשא סבא דוד את מרים לאישה.
יחד עם גידלו את אדם, שירה וזיו,
ועוד מיני פירות וגידולים.
לאורך השנים האדמה ספגה דמעות של שמחה ואושר לצד דמעות של כאב וצער
וגם סתם ימים ארוכים של שגרה.
ימים חמים ומיוזעים של עבודת אדמה תחת השמש היוקדת
לצד מים קרים וגשומים של טרקטור ששוקע בבוץ
ותפילה לקצור ברינה.
המשק והאדמה כמו יושביהם עברו שינויים:
נשתלו בו עצי תפוח, חבושים, אגסים אפרסקים אפרסמונים ועוד
חריש וקציר,
דישון והשקיה
ריסוס ואיסוף
שתילה וקטיף
והאדמה תמיד היתה ועודנה מקור לתמיכה אמונה חיבור ושגשוג,
והגשר האוסף סביבו את בני המשפחה.
לקראת שנת 2010
כל המטעים נעקרו
ונזרעה בה חיטה.
בשנת 2003
בין עצי התפוח הוקם הפאב המיתולוגי אאוטסיידר
בו התחילה דרכם המשותפת של זיו ומוריה
בה ידעה האדמה מסיבות מפגשים חברתיים ערבי משחק וחיובירם בין אנשים חוויות רבות של צחוק שמחה וחופש להיות
בין העצים
על הרגבים
מתחת לשמיים
2008 הפאב נסגר
זיו פנה לדרך חדשה של אירועים, הפקות ופסטיבלים
במקביל מוריה פנתה לדרך היוגה.
האדמה קראה לנו לחזור
לחשה לנו מילים טובות
לחזור הביתה
2010 האדמה נזרעה
בשדה חמניות בו נישאנו גדלנו וגידלנו
2020
מגפת הקורונה
ההתכנסות שהגיעה איתה, יותר מאשר בחרנו, האדמה בחרה בנו
להאסף חזרה אל המשק להחיות אותו וליצור ממנו
משהו שיחבר את אהבת האדמה עם אהבת האדם
משהו שיאפשר לנו לשתף את הסביבה
באפשרות להתמך, להתמסר, להרפות אל האדמה, להתרפא דרך הטבע
דרך החיבור לקרקע הטובה היציבה המבורכת
שתמיד נמצאת פה בשבילנו.
כך החלטנו לשלב בין האדמה, עבודת האדמה,
לבין הרוח, יוגה, צלילים מרפאים, נשימה ומודעות
יצרנו בוסתן קסום ומרחיב לב שכולל תאנים, רימונים, הדרים ועוד מכל טוב הארץ