מקורות תרבותיים על השקד ביהדות

1. שורש לשוני וסמל לערנות בשפה העברית הפועל “לשקוד” (להיות ער, להשגיח) וּשם העצם “שקד” (העץ והפרי) מבוססים על אותו שורש. חזּ"ל פירשו זאת כך שהשקד מסמל ערנות רוחנית ושמירה:
> “שקדתי על בית ה' לבל־אשכח” – ביטוי לשמירה מתמדת .

2. אזכור במקרא ובמקדש
בספר במדבר (ט"ז, א–ח) תועד נס “מטה אהרון” שהביא פריחה ופירות שקד, כסימן לבחירתו של אהרון לכהונה.
בתיאור המנורה שבמשכן ובבית המקדש מופיעים גביעים, “בצורת פרחי שקד”, כחלק מעיטור המנורה (שמות כה, ל–ל״ד; ל"ז, י״ט–כ) .

3. פריחת השקד – סמל לתקווה והתחדשות העצים פורחים עוד לפני עליית העלים, בסוף החורף בארץ ישראל, והיו נתפסים מאז ומעולם כסמל לתקווה, לחיים ולדבקות במטרה גם בתנאים קשים.
> “הם העצים הראשונים שבפתח האביב; שקד מגלם התחדשות ותקווה” .

4. מנהגי חתונה – “מַשְׁקָדִין” (Jordan Almonds) במקומות רבים נוהגים לפזר או להעניק “שקדי סוכר” (שקדי עיטור מצופים סוכר) באירועי חתונה, כסמל לפריון, מתיקות החיים וּלהזכיר את ערנותם של הזוג החדש. > “בחתונות יהודיות נהוג להעניק חמש שקדי סוכר, כמחווה לפריון, תקווה ומתיקות”