צאלון נאה
הידעת?
את הצאלון הראשון בישראל נטעו הטמפלרים במושבה שרונה במחצית הראשונה של המאה ה-19. שרידי בתיה נראים עד היום בתחומי העיר תל אביב -יפו.
רקע
השם העברי ניתן לו בשל דמיונו לשיטים בנגב, הנקראים בתנ"ך גם בשם "צאלים". הצאלון נשיר בחורף ומלבלב באביב לפני הפריחה. במקומות חמים במיוחד הוא מתכסה בשִפְעת פרחים אדומים בין עליו. עליו ערוכים בציציות, צבעם ירוק עמוק. הרחב מונע צמיחה אחרת בקרבת גזעו רחב ההיקף והחלק. קצב הצימוח המהיר של הצאלון - צמרתו הסוככנית, הפריחה המרשימה והיפה, הופכים את העץ לאטרקטיבי במיוחד והוא נפוץ כעץ שדרות וגנים באזור ים שבהם הטמפרטורה בחורף מתונה. אופן צמיחת העלווה הנפרשת הרחק מגזע העץ ופחות לגובה תורמת להצללת הסביבה מרכיב חשוב בתכנון ועיצוב נופים. ואומנם היו חורפים דוגמת חורף 1950 בו מתו עצי צאלון רבים בישראל בשל הקור העז והשלג שכיסה רחבי הארץ. הצאלון אף נפוץ בבקעת הירדן עד אזור יריחו חרף מאפייני מזג השמים בחבל ארץ זה.
העץ הנטוע נפוץ בסין, בדרום-מזרח אסיה ובאיי האוקיינוס השקט, בארצות הברית הוא נפוץ בפלורידה ובטקסס, ואינו צומח במדינות צפוניות יותר. באוסטרליה הוא הכרז כצמח פולש, עקב התפשטותו הבלתי מבוקרת בחורשות הבר. בשנים האחרונות צאלונים רבים נתקפים במזיק, ככל הנראה אמברוזיה. מופע העץ הפגוע בא לידי ביטוי ב”הזעות” של מעין נוזל שחור לאורך הענפים והגזע. ניכר כי התופעה מדבקת ופוגעת בעיקר בעצים שעברו גיזום.
